כשיצרתי בסטודיו הרגשתי שחזרתי לנשום, ציירתי ורקמתי פורטרטים של חללי המלחמה, נפגשתי עם המשפחות כדי למסור להם את הפורטרטים.
כשאני מוסיפה את מלאכת הרקמה לציור – אני מרגישה שזו תוספת אהבה ותשומת לב שהרי זו עבודה שנמשכת זמן רב ומהווה כמו התייחדות עם החלל, לכן רציתי לתת נחמה לעוד משפחות עם המחווה הזו, פתחתי בסטודיו את חמ"ל הרקמה, הזמנתי אלי עוד רוקמות, הן מגיעות מכל הארץ, אנחנו נפגשות בסטודיו ומצליחות לתת תשומת לב לכל אחד מהנופלים, יש עוד ידיים שנוגעות ומלטפות ומעניקות, זו מלאכה מדיטטיבית ומרגיעה, בתקופה של לחץ וחרדה. כל אחת בוחרת לה מהציורים שהכנתי ואנחנו קוראות עליהם, מדברות ומשתפות תוך כדי עבודה, לעילוי נשמתם הטהורה.
לצערנו מספר הנופלים רב וכואב מנשוא, אני מנסה לתת בכך נחמה למשפחות ולנו, אמנות היא ריפוי.
בחלק מהפורטרטים- בני המשפחה שותפים בתהליך, הנשים מגיעות אלי לרקום על יקיריהם, זה תהליך ארוך, לעיתים עשרה מפגשים עד לסיום הפורטרט. אלו מפגשים של אור, של דמעות אך גם צחוק, עיבוד הכאב בכלי היצירה.