כיסא ריק- דימוי ותיק בתולדות האמנות במאה השנים האחרונות. הצילום של הגר שמיר עם כסאות מול הנוף שהיא הכי אוהבת, נכנס לי ללב וישר התחלתי לצייר אותו, דימוי של שקט ושלווה שמחזיר אותה הביתה, אחרי התמודדות במצב מלחמה בקיבוצי-הצפון איזור עוטף לבנון. ציירתי את החופש והשיבה הביתה של הגר.
ועוד קצת על כסאות ריקים באמנות, הכסא הריק מייצג נוכח נעדר, לכן ציור כזה מהווה דיוקן שהוא לא ישיר, אלא מסמל סיפור או רמז, ניתן לחוש את האדם שישב בו, ואצלינו בפסח משאירים כסא ריק לאליהו הנביא עם דלת פתוחה, מסורת של תקווה, אמונה וגאולה. מאז המלחמה הכיסא הריק מזכיר לא רק את אליהו הנביא, אלא את החטופים בשבי חמאס שעדיין לא החזרנו הביתה – ואת האחריות והתקווה שלנו לחזרתם. לא רק בעולם, גם אצלינו דימוי הכיסא הריק חוזר באמנות הישראלית כסמל לחוסר, לאובדן או לציפייה לנעדר שישוב, מאז ה 7 באוקטובר החלו מיצבי הכיסאות הריקים להתפשט בארץ ובעולם ועוררו מודעות לאסון החטופים. מזל שיש אמנות… הצילום של הגר מרחיב את הלב ומסמל לי חופש וטבע ואין כמו הגליל.